המשפט "איש על פי אמונתו יחיה" מקבל משנה תוקף כשמבקרים ביישוב כליל שבגליל המערבי. הדבר הראשון הבולט לעין המבקר במקום

לפני כעשור רכש אייל התרסי, פרסומאי לשעבר שמכר את החלום הבורגני, נחלה פראית של תשעה דונם בלב הגליל המערבי. המחשבה

מקומות ואנשים כמו " אבלון" של יאהלי יקותיאלי במצפה הילה, לא מוצאים סתם ככה במקרה. מישהו מיטיב שחורש את טובתכם,

רומנטיקה היא בעיני המתבונן. קחו את בעלי למשל. הלה, חדור כוונות טובות, רצה לשמח אותי ביום הולדתי ה-40 בדבר מה

לפעמים, בבליל הרציונל שמכתיבים לנו החיים, מתחשק להפליג למחוזות קצת מסתוריים. מדיפים ניחוחות מיסטיים, שלא ממש מתיישבים עם סף ההיגיון.

בחיי שלא ידעתי שיש בתוכי עורב. זה שאחראי על אותה אינטואיציה חזקה, המזהירה אותי מפני סכנות ואנשים עם תדר נמוך.

"או יפתי, התבואי איתי לראות את פריחת החלמוניות?" במילים אלה, מעוררות קנאה , הפתיע אותה, בעלה של חברתי הטובה ג',

כל חמישי בחמש, עת החמה סיכמה את השבוע, נהגנו להיכנס למכונית הישנה ולנסוע לאט. לאן שהיא לקחה אותנו. אלה היו

יש גם ימים כאלה, בהם הגוף מסרב לשאת אותי. משתבלל ומתקפד, ומסרב להזיז את עצמו. סחופת מצב רוח רע במיוחד,

הנה המלצה חמה שמתאימה מאד לימי החורף לחבורת בנות שרוצות לחגוג אירוע מיוחד או לזוג שחפץ בפינוק משגע ליום הולדת,

את הסלסילות המפנקות של ג'סיקה, אלה ההופכות את החיים למעט יותר ורודים, כבר הכרתי מפיקניק אביבי אחד. היא הגיעה עם

מי אמר ליוסי בנאי ש"אין לו מה לחפש בתיאטרון" ובאיזה מערכון מסופר מהו "הצ'ופצ'יק של הקומקום"? מיהם חברי ילדותו של

למי מכם שמכיר את מסעדת "ארנולדס" בנתיב השיירה שבגליל המערבי, כמו גם את השף אורי ארנון, מבין שמדובר במקום שיודע

בלב בוסתן פירות במושב הפסטורלי סתריה שבמרכז הארץ, הקימו דני ומיכל סיטרין, מתחם חדש , רב גווני ומרהיב ביופיו.

פרותית נמאס מדוסטויבסקי. גם מסופרים טווסים נקעה נפשה, וכך גם ממבקרי ספרות מתנשאים, שלא לומר מתוסכלים, נמאס לה.

"בנימינה היא בועה שקורים בה דברים", אמרה לי לא מכבר מקומית, שחשפה בפניי טפח מהווי הפנאי התוסס של אנשי המושבה

יש לי חברה שעושה חשק לעשות הכול. לסרוג במסרגה אחת, להשתכר כמו איכר רוסי,לעשות קוקיות בגיל 40 וכמובן לחוות כל

זמר מפורסם פעם סיפר לי על הפינה הקסומה הזאת, בקודקוד הכנרת. בריכה עגולה ויפה, החבויה במבנה מטופח, שמימיה הצלולים חמימים

בשבוע שעבר ביליתי בטיול קולינארי מסעיר באיטליה. חוויות מפורטות ותמונות מבטיחה לספק בשבוע הבא. מעבר לכמויות האוכל, הקפה והיין שספגו

צמד המילים "ארוחת בוקר" מאז ומעולם הילכו עלי קסם ומסתבר שגם על הישראלי המצוי, שמעדיף את הקוטג' והביצה שלו על

ראשית סיפור המעשה הוא במייל תמים שהועבר לתפוצה אקראית של גברים ונשים, עליו כותבו מנהלים בכירים, אנשי היי-טק ומספר שפים

כשהחורף מנשב באוויר, הוא סוחף עימו חשקים קטנים להנאות פשוטות של החיים. הנה דוגמא לאחת מענגת במיוחד: ליטול חברה טובה

"נסיעה של לא יותר מחצי שעה של דהירה על הכביש, כדי שהתינוקת תספיק להירדם ולא להתעורר עד שאבלע את הקפה"

ביום הולדתה ה- 30 ארזה ש' מזוודה והניחה אותה ליד הדלת. לקחה כמה ימי חופשה מהעבודה והודיעה לכולם חגיגית שבעלה

"ערב חמישי אחד הגיעה אלי המסרון הבא: 
"עבר לך ממני לגמרי, אני לא רואה אותך ואת לא אותי. את חיה

ש' את ש', נסיכות תל אביביות ענוגות המראה, הן בעצם גלדיאטורים בשמלה. מתחת לחיוך הממיס כל לבב, מסתתרת לשון מושחזת,

ר' היא חברתי הטובה מהתיכון. לאחר שנים של נתק לא מכוון, נפגשנו נרגשות למפגש של השלמות. לאחר שסיימנו להשלים את

יש מקומות שצריך לנער מהם פירורי האבק כדי לגלות בהן את הניצוץ של פעם. כמו תמונה שהעלתה דוק, חברות שהאפירה

התלבטתי אם לכתוב לכם השבוע. בשבוע שעבר דילגתי בשל המצב. ובכל זאת סברתי שמגיעים לכולנו מספר שעות של שפיות. להימלט

יש מקומות שרק בעבורם שווה להיכנס לרכב ולנסוע דרך הגונה או לחילופין לסטות מדרך מתוכננת אחרת מבלי שתהיה בכך פשרה.

לפעמים, טיפוסים מיוחדים הינם ערובה למקום מוצלח. להוציא כמה דוגמאות של בעלי מקום עם אישיות חצויה ומפוקפקת או שפים בעלי

סוף השבוע הוא זמן נפלא להגיע ל"חבל עדולם". חבל ארץ זה, מהיפים בישראל, משתרע מעמק האלה בצפון ובית גוברין בדרום.

התעוררתם בשישי בבוקר עם תשוקה קלה לעשות משהו המשלב נהנתנות, תרבות וקצת היסטוריה? יש לי עבורכם רעיון לבילוי של בוקר

אוטוטו ידלקו הקמינים בצפון רמת הגולן, ולנו, העם היושב בציון הצחיחה, תינתן האפשרות לממש את הדחף הבוער להרגיש כמו בעיירת

אומרים שמשפחה לא בוחרים, ואילו אני בוחרת באחותי הקטנה בכל יום מחדש. עושה רושם שגם היא בוחרת בי, לפחות