אומרים שמשפחה לא בוחרים, ואילו אני בוחרת באחותי הקטנה בכל יום מחדש.  עושה רושם שגם היא בוחרת בי, לפחות כך נדמה לי, אם כי מתגנב בי החשד שזה אודות למלאי מנעמי החיים והתפנוקים שביכולתי לספק. כך או כך, את יום הולדתה, לא עגול ואפילו לא פוחז, היא בחרה לבלות איתי. כמנהג אחיות קטנות, היא הורתה בקול מתפנק לדאוג לה ליום שכולו עינוגים קטנים, בזמן ובמרחק שהוקצבו בזמן. בתמורה, היא הבטיחה לחפור לי עם שחנ"ש (שיחת  נפש) אודות ההורים המעצבנים בגן החדש של הילדה. אחלה דיל.
היא הגיחה בשעה היעודה, מתנשפת מתלאות הבוקר וטעונה בשאריות אדרנלין אורבאני, שהלכו והתנדפו ככל שהצפנו לעמק חפר עטור בשומת הפרדסים.

עמק הדברים הטובים

לא על הפרדסים והחקלאות לבדם מתקיים לו העמק, שאדמותיו  נגאלו בראשית המאה 20 על ידי יהושע חנקין. כמו ביישובים כפריים ובקיבוצים נוספים בפריפריה, הנצו לאיטם שלל עסקי בוטיק ביתיים – יקבים, בתי קפה, חנויות יפות ותיירות חקלאית ברוח התקופה. כל אלה ועוד, נבטו וצמחו כמו אותם ניצנים של השקדיות היפות  שעמק חפר התברך בהן.

ולאחר הקדמה פרחונית שכזאת, פתיח ראוי לבוקר כזה, מוטב שהיה מתקיים בבית קפה מצויץ וסודי באחד המושבים שבצידי הדרך, אבל אני ניווטתי בבטחה השמורה לאחת שיודעת, דווקא לאזור התעשייה של עמק חפר, שם הוריתי לקטנה לחנות את הרכב בתחנת דלק, מה שגרר הרמת גבה ותהייה מוצדקת.

"את מתכוונת לקחת אותי לשתות קפה בחנות נוחות של התחנה", שאלה בתחנונים. אבל אני, כממתיקת סוד, הובלתי אותה הישר למתחם המגודר, עטור עציצים ופרחים של "אלה פטיסרי" הסוד החדש והשמור של תושבי העמק.
רגע לפני שאשתף אתכם בטעמן המשכר של בריוש פיסטוק בחמאה, עוגת שזיפים ושקדים שעושה חסד עם מלאכי עליון וארוחת הבוקר שזורת הפתעות נימוחות, משפט מקדים אודות מקומות שנפתחים בתחנות דלק, והוא: מה הקטע? פעם, היינו נוסעים לתחנת דלק במטרה למלא דלק, מקסימום קצת מים למנוע שהתחמם. כיום התווספה למטלה, חדוות מילוי העורקים בקפה משובח, ואפילו כריכים מצוינים. יותר ממקום מצטיין אחד נפתח בתחנת דלק ברחבי ישראל, ו"אלה פטיסרי" הצטרפה לחגיגה.
מלצריות קיבוצניקיות טובות מראה הושיבו אותנו סביב שולחן עץ עגול, בסמוך לדלפק המאפים שאיים להטריף את ארובות האף. העיניים התרוצצו על גבי מגשי הפחזניות הפעוטות, עוגות השמרים, מאפה האוכמניות בגבינה, אומדות בזהירות את הנזק הצפוי. לפני שהספקנו להחליט, זכינו בטעימה מהפוקצ'ה החמימה בזוקת ירקות קלויים וכמה דקות אחרי, הגיח מאפה שמרים בריבת בצל ועגבניות שרי שמיצן התערבל בבצק המתקתק. אותה אלה, לשעבר אשת היי טק ובעלת קייטרינג בוטיק, חלמה לפתוח מקום בין משעולי הקיבוץ בו היא מתגוררת, אך החיים וסחבת ההיתרים, לימדה אותה פשרה מהי וכך נפתח פטיסרי צרפתי משובח בעיבורו של אזור תעשיה. רק בישראל.
על האיכות לעומת זאת, היא לא התפשרה. מידי לילה נאפים בקונדיטוריה הקטנה שביכרתי הפטיסרי, לחמי שיפון משובצים אגוזים, מאפי בוקר עתירי חמאה ושקדים ועוגות ופשטידות נפלאות במיוחד. בצהרים משתנה הגישה הקולינארית ההדוניסטית, לכזאת הגורסת בריאות. לאחר מתקפת החביתות המתפקעות והמאפים המושחתים, מוגשות ארוחות צהרים נהדרות על טהרת סלטי הקטניות ,אורז וקינואה. אנחנו טעמנו גם לביבות כתומות נהדרות בחלב קוקוס ועוד שאר ירקות. הכול מוגש בשפע, בכלים נאים וטעים עד להתפקע.

מסאג' לבלוטות השופינג

ילדת היום הולדת נהנתה עד בלי די, ואז הגיעה העת לפנק גם את בלוטת השופינג. הפעם הבטחתי חנות קטנה ומטריפה. נסענו עוד כברת דרך קטנה מזרחה, מתפתלות בין כבישי העמק למושב גן יאשיה, שם נפתח לאחרונה הקסם המכונה "שמונה"בחצר של הדס ישי. זהו מיזם כפרי יפהפה ובו חנות של דברים יפים וקפה. בחנות, אוסף של פריטי לבוש ייחודיים ומיובאים בקפידה, מבדים משובחים ובעלי אמירה מעודנת ופשוטה. בחוץ כאמור, קפה ועוגייה למי  שחפצה, ובימי שישי ארוחת בוקר נחמדה במיוחד.
כמה משקים משם, והמשכנו  ל"נאיבי" , חנות הטובלת בלב משתלה פרחונית וצבעונית, ומהווה לונה פארק מושלם למתנות: הקטנה פשפשה ומצאה כלים יפים מאמייל צבעוני ואיימה לבשל ארוחה משפחתית. הבטחתי להביא את היין, ולשם כך קפצנו ליקב אליגוטה, אף הוא באותו גן יאשיה, שהסתבר כמושב הממתיק סודות נהנתנים.
ב14:00 בדיוק צלצל השעון של סינדרלה החוגגת. היא שבה לביתה שמחה  ומפודרת בצבעי הפסטל הרכים שהותיר בה יום יולדת בעמק.