מקומות ואנשים כמו " אבלון" של יאהלי יקותיאלי במצפה הילה, לא מוצאים סתם ככה במקרה. מישהו מיטיב שחורש את טובתכם, נדרש לספר לכם על המתחם שכולו אומר תפנוקים - על המרפסת מרחיבת חדרי הלב, כזאת שנושמים בה לאט, נהנים מכל טיפת אוויר שחודרת לארובות האף, אודות החדר הצחור הפונה למורדות נחל כזי ובעיקר לספר על אופייה המיוחד של בעלת הבית, שכל כולה דרוכה לדרוש עבורכם את הטוב ביותר בזמן שהותכם צל קורתה.

"הלוחשת לחיים הטובים", ששיגרה אותי לאחד מסופי השבוע המשובחים שחוויתי, הייתה נורית פורן. גלילית מהסוג המשובח המנהלת עסק מקסים של סיורי אוכל מיוחדים במינם. ועל כך בפעם אחרת. אותה נורית שניחנה בעיניים חדות, שייעודן לבלוש ולאתר אחרי אוצרות גנוזים מהסוג אשר אהבתי, דיווחה לי אודות ה"אבלון". כל מה שנותר לי היה לבחור בת לוויה שתעריך את השקט ואת השלמות שבפשטות.

הקורבן, להלן ג' המסורה לכל גחמותיי, לא חפרה בשאלות. ארזה תיק בתיק, והתייצבה בצהלות השמורות לאדם שנלקח להרפתקה מבלי שיידע את תוכנה ואת כיוונה.

שמנו בוויז המסור "מצפה הילה", לא לפני שסטינו ממסלולנו לטובת ארוחת בוקר נחמדה ב"מועדון ארוחת הבוקר" שבמושב שבי ציון.
מדרך הים, התגלגלנו כלפי מעלה בדרך מתפתלת בין הכפרים הידידותיים של הגליל העליון. שיחקנו במשחק הדמיון את עונה בדיוק טיול במיין של עיירות כפריות דמויות מרמלדה, שלכת אדומה בצידי הדרכים, תפוחים סמוקי לחיים, דלועי ענק חייכניים ורכב קטן עם אנשים שמחים מפלס את דרכו בינות יופי מערפל חושים. החלטנו שגם כאן, בגליל הקט, לא רע בכלל. את התפוחים החליפו רימונים אדמוניים, ובמקום דלועים נישא באוויר ריח חריף ומבושם של גויאבות שתוכנן ורדרד.

בכניסה ליישוב נדרכנו קמעה, כמי שהיו כעם ישראל כולו, חלק מסאגת גלעד שליט, שהמצפה הוא מקום הולדתו. לא מצאנו אותו משוטט במשעולי היישוב, אז המשכנו וחיפשנו ומצאנו גדר לבנה שעל גביה שלט קטן בכתב יד מסולסל:Avalon.שם הצופן הבטחה מסתורית למקום חרישי, מרחבי נוף ושקט סטואי.

התקבלנו בחגיגיות אינטימית על ידי יאהלי, אישה עטויה גלימה של טוב מחבק. היא ניווטה אותנו במעלה המדרגות לסוויטה הצחורה שחלונותיה הגדולים קרועות לתמונת הטבע שהצטיירה מסביב. פזלנו את בריכת הטיפולים שבחצר למטה, והבטנו בידיים של יאהלי, שנראו בדיוק כאלה שנרצה שיערסלו אותנו.

עד שהתארגנו לפינוקי העיסויים שלמטה (שיאצו, עיסויי גוף וטיפולי ווטסו באותה בריכה) נרגענו על המרפסת המטריפה עם בקבוק נפלא של יין גלילי מקומי, שהלם להפליא את הבריזה הקרירה שנשבה מכיוון ההרים.

קיבלנו החלטה אמיצה לא לזוז ממרבצנו, אלא אם נקרא לבריכה, לבועות ההוט טאב שבמרפסת או לפינוק של עיסוי.
ובכל זאת בערב, יצאנו לריצה קלילה במדרונות התלולים של היישוב, שיכורות מהמיית החופש שעטפה אותנו עד שזרח לו הירח. ואז הפכנו באחת לרעבות.

בהמלצת אותה נורית, ירדנו למעלות תרשיחא, כפר מקסים במינו, המזכיר עיירות יווניות קטנות. הלכנו בהמלצתה של נורית לפאב כמון. פאב מקומי עם אווירה משוחררת ונפלאה, המגיש מגוון עצום של בירות טעימות ופיצה שאסור לפספס. עוד טיול קטן בסמטאות הכפר לאורו של הירח, והרגשנו בשלות להתכרבל יחד במיטה הצחורה.