ראשית סיפור המעשה הוא במייל תמים שהועבר לתפוצה אקראית של גברים ונשים, עליו כותבו מנהלים בכירים, אנשי היי-טק ומספר שפים שסברנו שיגלו עניין כלשהוא בסיור חומוסיות בירושלים. "הסיור יעבור בין מספר חומוסיות סודיות במזרח העיר, כך נכתב במייל, ומיועד לאוהבי חומוס אמיתיים ולבעלי קיבה חזקה". התגובות הנלהבות לא איחרו לבוא, בעיקר מצד הגברים בחבורה שהכריזו חגיגית שלא מאיימים על חומוסולוג בחומוס, ובכלל למה רק 5 חומוסיות? "הבו לנו עוד" תבעו בהתלהבות גברית אופיינית, ולבסוף, כצפוי, אכלו ברעש גדול שתי צלחות חומוס כמו גם את הכובע ונדמו.

וכך יצא לו הסיור "בין הגרגרים" לדרך. את הסיור יזם ומדריך דורון יושע, טיילן נלהב, חוקר ירושלים ומורעל חומוס, שהגה את הסיור. כמו מרבית הדברים הטובים בחיים, הסיור נולד לגמרי במקרה. יושע, שמאס בארוחת הצהרים הסתמית שהוגשה במזנון המקום בו עבד, נהג להתגנב למזרח העיר ולשוב שבאמתחתו צלחת חומוס עטורת גרגרים חמים. כך בכל יום, ניסה יושע חומוס במקום חדש, וכך נולד בליבו הרעיון לסיור החומוסיות. השלב הבא והמסובך בעליל , היה לשכנע את בעלי החומוסיות, מרביתם גומחות זעירות בסמטאות עלומות, לפתוח את המקומות בפני קבוצות. מלאכה לא פשוטה בעליל, שלשמחתנו לבסוף צלחה.

התוצאה – מפת חומוסיות אותנטיות ומשובחות, אותה שרטט דורון בעמל וקפידה. מדובר ב"ליגת האזוב" של החומוס שעליה מוכן כל חובב חומוס למסור את נפשו, ואנחנו, בני מזל שכמותנו, ניווטנו בעקבותיה במשך יום שלם, טועמים, מגרגרים, נושמים ואוכלים חומוס מתובל בסיפורים, באנקדוטות היסטוריות ותרבותיות מרתקות, חשופים לפסיפס מרהיב של צבעים וריחות ומרגישים הכי חו"ל בארץ. בסוף גם מקבלים את המפה. מדובר אגב, באחלה רעיון ליום הולדת לגבר חובב חומוס עם כמה חברים שאוהבים חומוס וגם אותו.

קערית מספר 1: עכרמאווי של שער שכם 

לאחר הסבר קצר וממצה אודות מקור החומוס, דורון מגלה חמלה למבטים המורעבים. אנו חוצים את קו פרשת החומוס הארצי בין מערב העיר למזרחה, לכיוון שער שכם שם נטעם את הקערית לאותו יום. כצפוי, מרבית חברי הקבוצה עושה טעות נפוצה של מתחילים ומסתערת על טעימת החומוס הראשונה, תוך התעלמות בוטה מהעובדה שארוכה עוד דרכנו. בין הטעימות – חומוס גרגרים, חומוס פול ומסבחה, בה הגרגרים משתכשכים במיצי הטחינה והלימון.

בגלל השעה המאוחרת (1100 בבוקר) פספסנו את ה"פאטה" – חומוס ובו פיסות של פיתה מבושלות יחדיו. החומוסיה של עכרמאווי (שמקורו בעין כרם), החלה את דרכה בשנות ה-50 ומאז ועד היום היא משרתת את המקומיים שבשעה בה אנחנו הגענו כבר סיימו את ארוחת הבוקר שלהם והביטו בקבוצה הצפונבונית במבטים משועשעים. את המתכון לחומוס הגר לארץ פועל מסוריה ומאז ועד היום מוכן החומוס על פי מתכון זה.

תגובות הקהל – בהעדר נקודת התייחסות נוספת להשוואה, התגובות היו נלהבות אם כי מתונות. מדובר בחומוס ערבי אותנטי וטעים.
הסוד – שמן זית מאיכות מעולה, המופק מעצי זית שגדלים בהר ומושקים רק באמצעות מי גשמים. יחס משתנה של לימון – מלח בהתאם למזג האוויר, מה שמייצר הבדל גדול בתאם.

קערית מספר 2: אבו חסן של סלאח א-דין 

יורדים ברגל לרחוב סלאח א-דין שוקק החיים – השפים עוצרים להתפעל מעלי רקפות למילוי, מכרוביות ענק ונבלעים בתוככי חנויות תבלינים. מידי פעם מצביע דורון על פינת חמד נסתרת, גן חבוי מעין, בניין יפה או מציין עובדה היסטורית מרתקת. קפיצה קטנה לחו"ל, כבר אמרנו. החומוס של אבו חסן הוא חומוסייה וותיקה בת למעלה מ50 שנה.

כוך קטן ללא שולחנות ישיבה, המגיש לסועדים המקומיים מבעד לדלפק קטן. יושע מאלתר עבורנו כמה ארגזים הפוכים ועליהם מניח את קעריות השילוש הקדוש של החומוס, חומוס פול ומסבחה. בעל המקום מוסיף גם רוטב ירקרק של פלפלים חריפים, לימון ושום אותו מוסכים על החומוס, גלדי בצל למי שלא מתכוון להתנשק וכדורי פלאפל לוהטים.

תגובות הקהל – חומוס מעלף! פוסקת החבורה, קריאות עונג נשמעות עם כל טבילה וניגוב.
הסוד – עקביות. במשך 50 שנה ברציפות נפתח המקום ב0200 לפנות בוקר, אז מתחילה מלאכת הכנת החומוס המדוקדקת, שמתכונה לא השתנה מאז ועד היום.

קערית מספר 3: אבו חסן אל בגדאדי (מסעדת סולטאני)

נכנסים לעיר העתיקה מבעד לשער הפרחים ונבלעים בתוככי סמטאות הרובע המוסלמי, בינות בתי המקומיים שניחוחות ארוחת צהרים וצהלות ילדים השבים מבית הספר בוקעים מחלונותיהם. אנו פוסעים בעקבות דורון במקומות שאין בהם רמז לתיירים, או כפי שהטיב לנסח זאת אחד ממשתתפי הסיור, "מקומות שלא הלכו בהם מאז מלחמת ששת הימים". ובכל זאת באותה שעת צהרים של יום חול, הסכסוך נראה רחוק מתמיד, הסמטאות שלוות ותושבי הרובע עסוקים בענייניהם. החומוס של אבו חסן הבגדאדי נמצא בעיבורה של שכונת מגורים בה מתגוררים צועני הרובע. את החומוסייה הנפלאה הזאת גילה דורון במקרה, עת נמלט מהגשם אל תוככי המסעדה הקטנה, שם הוא נפגש לראשונה עם החומוס של הבגדדי. נפגש ונפגע.

אבו חסן , דמות משופמת ותיאטרלית להפליא, מכין בפנים חתומות חומוס אלוהי במכתש ועילי, עבודה ידנית הניכרת בטעם. מלבד החומוס הנפלא, שולף הבגדאדי מנצ'טה אימתנית ופוצח בקיצוץ דתי של ירקות לסלט אותו הוא מערבב בטחינה ומגיש בשתיקה לסועדים. וכן, יש להודות שזה היה רגע היחיד בסיור בו השתתקו גם המאצ'ואים שבחבורה, מאימת התרחיש הפוטנציאלי אודות קבוצת ישראלים הכלואה בכוך שבעליו אוחז בסכין בנבכי הרובע המוסלמי.

תגובות הקהל – "הארד קור" של החומוס. טעם עז ומודגש של חומוס אסלי. החומוס הכי אותנטי עד כה.
הסוד – לאחר הבישול עוברים הגרגרים תהליך של סינון והוצאת נוזלים באמצעות שקית בד ורק אז גורס את הגרגרים ידנית.

קערית מספר 4: אבו שוקרי הקטן

רבות הן החומוסיות הנושאות את שם המותג היוקרתי "אבו שוקרי" ועל כן יש להיזהר מחיקויים. "אבו שוקרי" הקטן, קרוב משפחה של "אבו שוקרי" הגדול (והמשובח שלעצמו),, ממוקם בלהב הרובע השוקק, לא רחוק מכנסיית הקבר, וכמה מטרים מחומוס לינא המפורסם. שוקרי הקטן, סירב לתיעוד העיתונאי, ואף דחק בנו לקחת את קערית החומוס ולאכול אותה מחוץ למסעדה. לא נעלבנו, החומוס היה שווה את היחס המעט מנוכר. בשלב הזה, חשוב לציין, פרשו מרבית גברברי הקבוצה לאנחות, אוחזים בבטנם וממלמלים דבר מה אודות פגישה חשובה. וכך נותרנו אנחנו, דבקים במשימתנו העיתונאית, עם דורון , נציגות שפים וקערית החומוס האחרונה לאותו היום.

תגובות הקהל – חומוס נפלא, בעל טעמים נהדרים של טחינה ומקרם אוורירי.
הסוד – פטרוזיליה טחונה בתוך התערובת, המעניקה לחומוס מרקם אוורירי.