דרך הבירה

תאבי הסקרנות וחובבי הריגושים הקולינאריים, מוזמנים להצטרף איתי למסע דילוגים יפהפה בינות שכיות החמדה של ערש הבירה. זה החולק את טבורו בין חבל באווריה שבגרמניה למחוז בוהמיה שבצ'כיה.

כמו באזורי היין באיטליה, ספרד ובצרפת, בהם חולפים על פני כרמים וגפנים משתרגות, כך גם בטיול הבירה שלנו בחבל הבירה המשתרע בין במברג לפראג, עברנו על פני שדות מוריקים של שעורה מזן ייחודי ממנו מפיקים את הלתת. חלפנו על פני שורות של כלונסאות גבוהים בשדות כשות, אותו אצטרובל זעיר ממשפחת הקנאביס, האחראי להעניק לבירה את טעמיה המרירים וניחוחותיה העשבוניים.

לתת, שמרים, כשות ומים הינם התווים המנגנים את שירת הבירה. ובדיוק כמו בעולם היין, גם כאן נדרש קומפוזיטור מחונן קרי: הטבע, ומנצח מבריק - להלן הברו מאסטר. ובאנלוגיה נוספת מעולם היין, ה"טראור" של חבל באווריה, מפורסם בזכות שטחי הפרא האופטימאליים לגידול הלתת והכשות. אקלים מיטבי המבטיח קור ושעות אור ארוכות במיוחד. ואולי המרכיב החשוב מכל: כבוד למסורת בת מאות שנים המעוגנת בחוקים מחמירים המגנים על החקלאים והמגדלים מפני קונגלומרטים דורסניים. כאלה המאיימים לפגוע בתרבות רבת שנים של ייצור בירה מקומית. בעולם מגדלים עשרות ואף מאות סוגים של לתת וכשות, המקנים לבירה את ניחוחותיה וטעמיה. כל סוג לתת ומינון הכשות מבטיחים סגנונות ייצור בירה שונים ומנעד טעמים וניחוחות רחב. כאלה ההופכים את קוסמוס הבירה לעולם עמוק ומרתק.

בעיירה דמוית הבונבוניירה "במברג", שם כאמור זורמת לתושבים בירה בעורקים, אנחנו עוצרים במפעל לתת הבוטיק "ווירמן" (Weyermann).  לא מקובל לבקר במבשלות בירה בגרמניה (להבדיל מבתי בירה) אך לאחרונה הוקם מרכז מבקרים חדש וצבעוני, המאפשר הצצה לעומקם של תהליכי ייצור הלתת הייחודית שמפיק המפעל. שמש חלמונית וכוס בירה מקציפה, מתוצרת המפעל מקבלים את פנינו, ואנחנו נבלעים בינות עשרות סוגי הלתת הייחודיים שמפיק המפעל בתהליכי ייצור קפדניים. כמו שרק גרמנים יודעים. אנחנו מאזינים לסיפור ההצלחה המפעים של סבינה ווירמן, הבעלים שטופת הכריזמה ונצר לשושלת יצרני לתת, שזיהתה לפני למעלה מעשור את העדפת הצרכן באשר הוא לטעמי בירה עשירים וייחודיים. ההעדפה אותה היא סיפקה מענה בדמות מפעל המפיק עשרות מינים של לתת. באחד מחדרי הייצור אנחנו טועמים את הלתת הענברית מסוג "CARAMBER" ממנה מופקת הבירה החדשה של טובורג שמיוצרת בישראל.  בירה בעלת עושר טעמים שמתקבל כתוצאה משימוש מלתת קלוי ומקורמל המיוצר בווירמן עבור החיך הישראלי . אנחנו מנשנשים לתת מתוקה כפופקורן ולוגמים מגוון של בירות מתוצרת המבשלה המקומית בחדר הטעימות הצבוע בגוונים עליזים של שמש.

מגן דוד של הגילדה ובירה בטעם קבנוס

גלגל הטעמים של הבירות הינו עולם ומלואו, שאינו נגוע בתדמית הסנובית הנקשרת ליין. גם טועם לא משוכלל יבחין בכוס הבירה שלו בטעמים של כוסברה, טופי, קרמל, שוקולד  או קפה המציפים את הלשון ואת החיך. באזור העיירהBAMBERG , נדמה שלכל טעם והעדפה יש את בית הבירה שלו. בבמברג ובכפרים הסמוכים לה בלבד, תוססים למעלה מ- 200 בתי בירה, המגישים בגאווה לוקאלית את הבירה הייחודית למקום. לצד כל כוס בירה ו מוגש המאכל האזורי ההולם אותה.  כזה המתכתב יפה בפה עם סגנונה הייחודי  של הבירה. סיור רגלי מודרך בעיירה הקטנה והיפהפה, שצביונה ויופייה נשמרו, (העיירה לא הופצצה במלחמת העולם השנייה), מגלה המון צוהל, סטודנטים מקומיים וקומץ תיירים מביני עניין שהגיעו ל"במברג" כדי לחוות את חווית הבירה הקסומה של העיר. כמו בעיירות אירופאיות נוספות, גם כאן חוצה נהר את שתי גדות העיירה. בסמטאות פוגשים בתי עץ מטופחים להפליא בתי קפה ספורים, חנויות בעלות נופך כפרי מצויץ, ומבשלות ובתי בירה רבים, שחלקם מציעים סיורים וטעימות מאורגנים. להפתעתנו אנחנו מגלים שסמלה של גילדת הבירה הינו מגן דוד, המופיע על שלטי המבשלות ובתי הבירה המקומיים.

אנחנו מתיישבים באחד ממוסדות הבירה המפורסמים באזור. SCHLENKERLA הינו  מוסד רב מוניטין מימי המאה ה- 15, השוכן למרגלות הקתדרלה של במברג. שמו של בית הבירה יצא למרחקים בזכות הבירה המעושנת (Rauchbier) הנמזגת מחביות עץ ועשויה בשיטות מסורתיות של slowfood.כלומר: בישול על אש גלויה. התוצאה הנמזגת לכוס הינה בירה אפלה, כמעט שחורה, בעלת 5% אלכוהול. בירה  הטומנת בחובה טעמים עמוקים של קבנוס מעושן . הייתי בטוחה שאסתפק בלגימת חוויה, אך באופן מפתיע  הסתברה הבירה כטעימה ביותר בזכות קרירותה, טריותה והעובדה שהיא נגמעה מצוין בליווית  מאכלים באוורים מובהקים כגון :נקניקיות מעושנות בבירה עם כרוב בקימל, כופתאות לחם והרינג כבוש.

ספא  בבירה בוהמיינית

במעבר גבול בין גרמניה לצ'כיה אנחנו משיקים חצי ליטר בקטנה של בירה "במברגית" לפרידה, ועוד חצי ליטר של בירה פילסנר צ'כית,. לקבלת פנים ידידותית מצד חבל הבירה הצ'כי. תוואי הנוף הנגלה לפנינו, מזכיר את זה הגרמני, המאופיין בשטחים נרחבים של שדות שעורה וכשות. אנחנו עוצרים בלב יער במסעדה שחזותה מזכירה את הטירה של פרנקנשטיין. בעלי לב חלש וטבעונים מוזמנים לדלג לפסקה הבאה, כל שאר הקרניבורים וההרפתקנים מוזמנים להישאר איתי ולחוות את אחת מארוחות בשר הציד הייחודיות שטעמנו. השירות האיטי במקום כמו גם סבך היער המקיף את המסעדה, מרמז על טריות הציד או סתם על ליאות צ'כית טיפוסית. על כל פנים, את מנות הציד מלווים בבירה האזורית Ferdinand, מבשלה וותיקה שהייתה בבעלות הארכי דוכס פרנץ פרדיננד, שרציחתו הייתה הניצוץ לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. הבירה של הדוכס, כמו גם המהדורה המיוחדת של "טובורג" כחול-לבן, מיוצרת במלתתה ייחודית בצ'כיה, אחת מיני ספורות שנותרו בעולם, שם מונבט הלתת בתהליך ארטיזנלי המכונה: floor malting.  זהו תהליך מסורתי, שכמעט אין לראותו בשום מקום בעולם מלבד באותה מלתתה בצ'כיה. במקום אולם עצום מימדים ובו כמו ים של לתת זהוב, אותו הופכים מספר פעמים ביום באמצעות כלשון. הפיכת הלתת בידיים חשופות, כמו פעם, וללא אמצעים טכנולוגים כמקובל בעולם, מאפשר לטבע להעצים את תהליך ההנבטה של הלתת,  מה שמעניק לבירה  עושר טעמים יוצא דופן. בדיוק כפי שלחם שנלוש ביד מרגיש בפה. חצי שעה אחרי, ואנחנו מטביעים את כרס הבירה שלנו באמבטיית בירה. הצ'כים כנראה יעשו הכל כדי לכבוש את התואר שיאני הבירה העולמים, ולשם כך הם מוכנים להקריב גם את גופם ולעסותו בבירה מקומית. החוויה, על אף מוזרותה, התבררה כנעימה ואף הניבה עור קטיפתי למגע אותו הצטווינו לא לרחוץ למשך היממה הקרובה . ספא הבירה, שוכן במלון בעיירה PILSEN, המפורסמת בזכות הבירה שהגדירה ז'אנר בסגנון בישול הבירה. הספא מבהיק בניקיונו ומציע שהייה באמבטיית בירה מתוצרת המבשלה המקומית. לצד האמבט עץ הקוצף, המתינה לנו, איך לא, כוס בירה  בסגנון פילסן לשתייה. בירת פילסן, נחשבת לייחודית  בשל המים הרכים של מחוז בוהמיה, כור מחצבתה ובזכות זן כשות מקומי (saaz) המעניק לה את מרירותה המעודנת למי שאהב את ליטוף הלתת, מוזמן להאריך את ההרפתקה עם  עיסוי בשמני בירה, הטובים אף הם  ללחלוח העור.  רחוצים ומדיפים ניחוחות לתת, סיימנו בארוחה במסעדת הספא שמחיריה אגב זולים להפליא. במסעדה תפריט  המציע את  מיטב המאכלים מהמטבח הצ'כי – גבינת קממבר מטוגנת, מרק כופתאות כבד ועוד מטעמים מאופיינים לאזור, מלווים בבירה טרייה המיוצרת במבשלה שמעל הספא.

לגמנו "שניץ", אותה חצי כוס האחרונה המסמלת את סיום חגיגת השתייה, מה שבישר את לקיצו של המסע לארצות הכשות והלתת.