יש לי חברה שעושה חשק לעשות הכול. לסרוג במסרגה אחת, להשתכר כמו איכר רוסי,לעשות קוקיות בגיל 40 וכמובן לחוות כל ספורט אקסטרים שבנמצא.
כול כולה, דבוקה סוערת של שמחת חיים. חייה מתנהלים מתוך מטרה ואמונה לחיות בהנאה. הלוואי על כולנו.

היה זה אך טבעי שניקח אותה לבלות את יום הולדתה במקום שיש בו הכול מכול. גם אוכל וקפה, פינת מרגוע שתוכל למדוט, סוסים, ריינג'רים והמון מרחבים להשתולל בהם. ובחיי שהיא כבר לא ילדה.או שבעצם כן.

הצפנו עד מצפה אבירים למקום בלב, מתחם טבעי ופראי שצופן בקרבו הרבה פעילות בטבע. אייל ועדנה חפר המקסימים, הם הבעלים הגאים של המיזם הנפלא הזה, המהווה תשתית נפלאה לפעילויות קבוצתיות, הפעלות יום הולדת, קמפינג, סוסים ומה לא.

היינו רעבות מהדרך. מקרר שקוף עמוס בטוב, הזמין אותנו באמצעות שלט מאיר עיניים ליטול גבינות עיזים נפלאות שעדנה מכינה מעיזי הדיר המקומי. יד עלומה הושיטה לנו כיכר לחם טרי שנאפה זה עתה, ועבור כל הכבודה השארנו כסף בקופה שבחוץ. הזוג חפר מאמין אמונה בסיסית באופיו הטוב של האדם, ושיטת הקנייה מתבצעת על פי אמון. המקרר גבינות וגלידות עומדים בכל עת לשירות הקהל, ואת הכסף משאירים בקופה. ללא מגע יד אדם.

ירדנו אל סבך החורש שביער, וגילינו את כל הציוד הדרוש לחליצת בקבוק היין שהבאנו איתנו מיקב שטרן המשובח שבגליל, סכו"ם ואפילו חלב לקפה.
טעמנו מהגבינות עזות הטעם, קינחנו ביוגורט חמצמץ של תות והמתנו לסוסים ולאייל חפר.

כמה דקות אחרי, אוכף ותדריך ואנחנו על גב הסוס. מנסות להסוות את העובדה שאנחנו מתות מפחד. אייל מסביר לנו כי הסוס הוא שלמעשה פוחד מאיתנו, ומשום כך יש להפגין אסרטיביות על גבו. זה השלב בו שאלנו את עצמנו שתי שאלות חשובות: האחת, האם גם הסוס יודע שאנחנו יודעות שהוא בעצם הפחדן, והאחרת: האם אפשר להתחרט ולרדת לאלתר מגב החיה, הרוקעת בפרסותיה בציפייה דרוכה לצאת ליער העבות. מאחר שטרם למדנו כיצד לרדת מגב הסוס (רק כיצד לעלות, וגם זה בקושי), נשארנו זקופות, והתמסרו לסוס ולהנחיות של אייל, הרוכב לידנו ומנסה בעזרת בדיחות וסיפורים להשרות עלינו אווירת ביטחון.

הסוסים חוצים בעצלתיים את יער האלונים ונוף בראשית נשקף מכל עבר. לצידנו מעופפים פרפרים לבנים, דבורים מזמזמות וכלבי החווה מלווים את הטיול בצייתנות כובשת. כאן יתחילו לתקוף אתכם המחשבות על נטישת הציוויליזציה המערבית לטובת משהו שורשי יותר. בחורף ובאביב, עוטה היער גלימת פרחים ססגונית ובקיץ רוכבים בין נופים של עצי זית, אלות ואלונים.

"הוא מרגיש שרוכבות עליו פריאריות", מפציר בנו אייל לגלות יותר נחישות נוכח הסוס המנצל כל התרופפות במשמעת, כדי לגלח כל פיסת עשב ופרח. באמת שניסינו, אבל בכל הזדמנות עצרו הסוסים כדי לחטוף עוד ביס עסיסי, משל היו ילדים בחנות ממתקים.

לקראת החזרה לחווה, מאיצים הסוסים את רכיבתם. אייל מסביר שסוס, חופשי ככל שיהיה, תמיד ירצה לשוב הביתה לשטח המחייה המוכר לו. לקראת סוף הרכיבה, נינוחות ובטוחות יותר, אפשר להתפעל באמת מיופים של המראות סביב. אפילו הקפיצית נרגעה.