זה היה באחד מימי הקיץ הרבים והחמים שפקדו אותנו.  קצת התעצלנו בן זוגי ואני לקחת את בת הזקונים לטיול ארוך. כזה שצריך לקום בעבורו עם צפרירי הבוקר, להתחמש בכריכים בהם כרוכים חביתות ומלפפון ירוק ולצאת טרוטי עיניים אל האחו. אבל המצפון ההורי לא הרפה.  באחד מימי השישי, בטיול הסופר השגרתי, לטשה  הקטנה עיניים לערימת דובדבנים ארגמניים, ושאלה  בתום מתוק היכן הם גדלים. בו ברגע החלטנו לעשות מעשה ולהצפין איתה, אל מטעי הדובדבנים השופעים של רמת הגולן. הבטחתי לבן זוגי, שבתמורה ליקיצה המוקדמת, יזכה לקולינאריה משובחת תוצרת הגולן. וכך השכמנו ויצאנו אל  עבר הרמה הנשגבת. כבר לאחר שחצינו את גשר בנות יעקב השתנה לנגד עינינו תוואי הנוף: המרבדים הירוקים בוהקים של הגליל התחלפו בנופי הבזלת העצמתים של הגולן.  אלה הם מרחבים מרחיבי נפש,  בהם פזורים עדרים הרועים בשלווה ומטעי נשירים בעלוותם ששיבצו את דרכנו ליום שכולו שמחה.

טיפסנו לבוסתן הקטיף של "בראשית" בעין זיוון. בירכנו על היקיצה המוקדמת, שכן העם היושב בציון, על טפו וריכבו, מחבב מיזמי קטיף עצמי כגון אלה. המטעים של קיבוץ "עין זיוון"  - 100 דונם עסיסי, סדורים שורות ישרות וצופנים  פירות נשירים – נקטרינות שבשרן כתום, שזיפים  חמצמצים מתוקים בטעם של פעם, אגס אסיאני מיוחד במינו, ,תפוחים וענבים שזוהי עונתם היפה.

עזבנו את המטעים עמוסי שלל, והמשכנו  משם מרחק דקות ספורות לארוחת בראנצ' אצל "הטובים של שפרה" במרום גולן. את שפרה מיכאלוביץ' הכרתי באקראי באחד מסיורי הקודמים ברמה, הצצתי אל תוך מטבח ביתה והבנתי שאני רוצה לשוב ולטעום ממעשי ידיה.

"הטובים של שפרה" אינה מסעדה, אלא מיזם אירוח ביתי מהסוג שלאחרונה נפוץ במחוזותינו. כדי לחוות את חווית הארוחה של שפרה, יש להזמין מספר ימים מראש, לנקוב במספר האורחים הסבים לסעוד, ולענות על  שאלון קולינארי קצר בדבר העדפותיכם הקולינאריות. אני עניתי בחיוב מתרגש על כל השאלות, נכונה ומזומנה לטעום את שלל מטעמיה של שפרה.

הארוחה של שפרה דומה במעט לבילוי בפארק שעשועים קולינארי. מובטחת התרגשות, הפתעות והרבה תשומת לב ומחשבה למה שעונתי, פרחוני ובעיקר למה שכל אורח אוהב. הקטנה גילתה את נפלאות הטרמפולינה שבחצר,  ואנחנו התיישבנו בנחת ליד השולחן המעוטר מפה ועדויי תכשיטי פרחים מהגינה. התכבדנו בלימונדה וורודה מנוקדת בפירות יער, ונפעמנו מיופיו של מגש הגבינות מתוצרת הגולן, המעוטר בפרחים, עלעלים וסביבו ממרחים נהדרים, שנמרחו על לחם שאור מאפה בית.  

מיכאלוביץ, בהיותה שפית וצלמת חובבת, עבדה בעבר  במספר מסעדות מובילות, והחליטה שאת אהבת האירוח הטמונה בקרבה, תעתיק לביתה שבקיבוץ. חמושה בחוש אסתטי מפואר, היא מלהטטת קסמים בירקות ופירות מיבול מקומי, במאפים ריחניים הבוקעים מתנורה הקטן, ובסלטים ומאפים אותם היא מתקינה לפי מצב רוחה ועוד כהנה וכהנה  מגדנות ומעדנים משופעי טעם טוב. הקטנה נתקפה ברעב מהקפיצות, וזכתה למחבת שופעת ובה פסטה תוצרת בית, ואילו אנחנו המשכנו לעוד כמה מנות של מאפים, וקינוחים משגעים. נשבענו לשוב לעת חורף, עת יותקן הקמין ושפרה תשלוף את סיריה הכבדים בהם תירקח קדירות מהבילות ונזידים סמיכים.

השמש קפחה בצהרי היום, ואנחנו החלטנו להתרענן בטיפה מיינות הרמה. רבים וטובים הם יקבי רמת הגולן, משהו בשילוב בין אדמת הבזלת וצינת הלילה מייצר ענבים משובחים במיוחד ליין. נכנסנו אל היישוב  קדמת צבי, שם שוכנים זה לצד זה שניים ממובחרי יקבי רמת הגולן, יקב בזלת ויקב אסף. אנחנו פקדנו את  יקב אסף, יקב משפחתי שבו פועלים כל בני המשפחה להגשמת חזון היין של האב והיינן, אסף קדם. התוצאה: כפר יין החובק מרכז מבקרים, בית קפה ואפילו בקתות לינה למי שחפץ לשתות עד לא ידע. אנחנו הסתפקנו בטעימות ממבחר הלבנים הנפלאים, שהטיבו מאד עם האקלים הלוהט שבחוץ.

הקטנה רצתה דבר מה מתוק, ואני שלפתי עבורה הפתעה מהאגדות. בית הריבות של שרה קוז'קרו, אף הוא בקדמת צבי, נדמה לקטנה כמו הבית של עמי ותמי. בית עץ מתקתק בו בוחשת המכשפה, במקרה זה, מכשפה טובה במיוחד, מיני ריבות ומרקחות מכל טוב פירות, ירקות ותבליני הגולן. שרה קוז'קרו, "מכשפת הריבות", קיבלה את פנינו בחיוך ענק ומיד הגישה לי כפית ובה תלולית בשומה. "קחי, את זקוקה לטעימה של מרקחת תפוח בזנגוויל", הפצירה בי בעיניים בורקות. את הקטנה היא פינקה בריבות אדומות מעשי כשפים בפירות אדומים, ואילו לבן זוגי הניחה כפית ובה ריבה של תאנים עסיסיות. הקטנה פיזזה על הדשא לפני הבקתה, ואנחנו לגמנו תה צמחים מלווה בעוד כמה כפיות מצנצנות הקסם, טרם חזרנו הביתה עטורי שפם מתוק של עסיס פירות.