הן ביקשו לעצמן ערב מיוחד במינו. קבוצה משתוקקת של חברותי בפייסבוק. נשים איכותיות בעלות טעם משובח וחובבות החיים הטובים. הן חפצו בערב של מעורב ירושלמי – כזה שיש בו קצת תרבות וקורטוב של היסטוריה. כזה שיהיה מהול בתבלינים של אוכל טוב, בטעם של פעם.
לירושלים, ישתבח שמה, יש תמיד שפע להציע. יש בה שילוב מנצח של אווירה אירופאית קרירה במרחק יריקה, ססגוניות של כרך בלבנט וסצנה אנושית בלתי אפשרית. בעצם אפשרית, רק בה.
ומתוך ביצת ההפתעה הזאת, נשלף הרעיון המנצח: סיור תיאטרלי בעקבות יוסי בנאי בשוק מחנה יהודה ובשכונת נחלאות. את הערב המרנין תכננו לקנח במסעדה ירושלמית אסלית – "אמא". זאת שהכול אודותיה עוד יסופר.
הבנות מהפייסבוק התמסרו בקלות. אולי היה זה הרעיון המפתה, אולי הקלות הבלתי נסבלת של לחיצת הסמיילי לאות "הן", ואולי החל לפעם בעורקיהן סינדרום ירושלים. זה הגורם למחשבה שהכול אפשרי. כך או כך, כולנו התייצבנו בשעה 1700 בדיוק ליד הבסטה של "ארומה" וחיכינו בציפייה בוטחת לנועה המדריכה ולצוות שחקניה, שלמשך השלוש שעות הבאות לא חדלו להפתיע, להפעים ולרגש.

 על שוק הספרים והצ'ופצ'יק של הקומקום

שוק מחנה יהודה הינו תפאורה מושלמת להצגה של החיים הירושלמים בכלל, ולזאת של חייו של בנאי בפרט. את הסיור תתחיל נועה בסיפור חייו של בנאי, ששוק מחנה יהודה וסביבותיו הינם כור מחצבתו. שם נולד, גדל והתעצב, בין סמטאותיו ההומים של השוק התרוצץ, ועל גגותיה של שכונת נחלאות הסמוכה רדף אחר יונים עם שני חבריו –סימון ומואיז הקטן. עוד בטרם סיימה המדריכה את דבריה, גברו עליה קולות תגרני שוק שהתווכחו אודות מכירת ספרים. זה התרחש באופן טבעי ושוקק עד כדי כך שהיינו בטוחים שהם אנשי השוק.ככה זה כשהשוק הוא במה וכל המהלכים בו – שחקנים במחזה המפואר "ירושלים".

הצמד הסתברו כשחקנים המופלאים שליוו את הסבריה ותחנות חייו של בנאי בקטעים מתוך המערכונים המפורסמים של הגשש החיוור שחיבר בנאי. הם פרצו בשירה לפתע מתוך רפרטואר השירים, השנסונים, ,הפזמונים והמחזות שחיבר האיש המוכשר הזה.
הסיור אורך כשלוש שעות, החולפות ביעף מרתק. כמו חייו של בנאי עצמו: גדושים בסיפורי חיים, שחוק מהול בעצב, סיפורי פרידות ואהבות, ניחוחות של שכונה של פעם, חברות אמיצה ,בית של אימא קפדנית ואהובה ובעיקר געגוע לירושלים. אותה ירושלים אותה אהב בנאי בכל מאודו. אותה הוא אמנם עזב לטובת חיים במקום אחר, אך היא נשארה חקוקה בליבו כביתו האמיתי, לעד.

כך עובר לו הסיור בעונג חושים דרוכים, מפליג אל נקודות ציון משמעותיות בחייו של בנאי – ביתו, חייו ודרך קריירה אמנותית מפוארת . עוצר בתחנות חייו, המסופרים ומשוחקים בחן והומור. התחנה האחרונה בסיור מתרחשת לקראת סיום חייו של בנאי, שנפטר בשנת 2006. הוא הותיר אותנו עם חלל בלב וכמיהה לעוד. לעוד משיריו בקולו המתנגן, לחידודים נוספים במערכוניו, נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. אבל הוא בעיקר הותיר בנו געגוע לטעמה של תקופה שאיננה עוד. תקופה תמימה שכזאת, שבה משתכרים סתם ככה, "מבוקר צח ויום יפה, מסוכרזית וכוס קפה". עוד על הסיור>

כשאימא שלי הייתה מלכה

וכך נשארנו בתום הסיור, עם הטעם המשתוקק על קצות השפתיים. עם ניחוחות פאריז של בנאי, עם המתוק-מריר של סיפור חייו ובעיקר עם החשק העז הזה, לאוכל של אימא. אבל איזו אימא? אז יש מי שכמהה לסירים הדמיוניים של בכורה בנאי, אימו רבת ההשפעה של יוסי, והייתה מי שהיה לה זיכרון של סיר של אימא, מילדותה שלה. וכך פסענו כדבוקה, מפזמות את אקורד הסיום של "אני וסימון ומואיז הקטן" לאימא של ירושלים – מסעדת "אמא" בואכם רחוב אגריפס.

יותר מכפי שהיא מסעדה, "אמא" היא מוסד קולינארי רב שנים ומסורת. חפה מגינונים ומטרנדים עכשוויים, מקפידה המסעדה על כלל בלתי מתפשר אחד: אוכל טרי ומצטיין. כזה שלעולם, אבל לעולם לא נס לחו. כמו היצירות של בנאי. מחופה בקירות מקושתים ומתהדרת בחלל בהיר ויפהפה, מאכלסת "אמא" כבר למעלה מ30 עשורים, אורחים מזדמנים כמו גם לקוחות קבועים ונאמנים לאותה מסורת קולינארית מוקפדת. יום ביומו, פוסעים הם הקבועים, אל המקום המקנה תחושת חמימות של בית, וללא אומר מזמינים את אותו תבשיל הערב לחיכם. זה המספק את צרכי החיך והנפש הפרטיים שלהם. איש ואישה ומיקומם הקבוע, כל אחד והתבשיל האהוב עליו – מי בתבשיל מהביל של זנב שור, אחר נזקק למנה הקבועה של הקובה "פטטה" המגולגל מידי יום בטקס כמעט מדיטטיבי על ידי נשים נאמנות במטבח המצוחצח.

התיישבנו מהורהרות אל שולחן ארוך וערוך, עליו פוזרו בנדיבות סלטים בטעם של בית – חומוס מצוין, טחינה סמיכה, חצילים, סלט ירקות חתוך דק, טבולה ועוד מטעמים מוכרים ומצטיינים בפשטות ובטריות הכנתם. האוכל התאים כמו כוכב ללילה הסמיך בצבע פודינג שהמתין לנו בחוץ. ואנחנו בחום האופף אותנו ובתחושת הערב המוצלח הזה, המשכנו במשתה ה"מאמות". את מלכת השוק - הקובה – קיבלנו בכבוד מלאכים קערה מהבילה ובה מרק דלעת יוקד וכתום. כזה שסחט קולות מצמוץ והנאה מיושבות השולחן. מי שרצתה ולא התאפקה עד לבאות, קיבלה עוד קערה בנדיבות ובאהבה. ומיד לאחר מכן הפציעה הגרסה המטוגנת מהבילה של כדורים מאורכים שנטבלו בטחינה הטובה. עוד הגיחו לשולחן השמח שלנו: ממולאים נהדרים, מקלובה טעימה משובצת בפרגיות ואורז, קציצות קבב ריחניות וגם מעורב ירושלמי מדיף תבלינים של שוק. קינחנו בתה נענע ומעמולים של תמרים ואנחנו כבר בגעגוע לפעם הבאה שנהיה כאן, ניקח גם את המשפחה לסיור יפה כזה ונתיישב כאן שוב להכתיר עוד ביקור מוצלח בארוחה הנפלאה הזאת. עוד על המסעדה>