הדובשנית ואני, שותפות למזימות קולינאריות רבות מעללים. יוצאות לאכול בצוותא במקומות נסתרים, מלקטות חומרי גלם בשווקים עלומים ובאופן כללי מוכנות ומזומנות לכל הרפתקה שאוכל טוב בצידה.

אלה הם ימי או יותר נכון, לילות הרמאדאן הצופנים בחובם הבטחה כמוסה לאוכל טוב ולמפגשים תרבותיים מרתקים. אנחנו מחליטות להצטרף על סיור בדגש קולינארי ומסכמות שלא תאמר בינינו אף מילה על דו קיום, או על מה שמכונה בעגה הפוליטקלי קורקט: החיים בצוותא. בוחרות את סיור הלילה של "עמותת סיכוי" הפועלת להכרת מנהגי החברה הערבית בקרב הציבור הישראלי, ובשעה 1630 כשהשמש במרכז השמיים, מתייצבות נרגשות בפתח כפר קאסם, שם פוגש אותנו המדריך שלנו לאותו ערב – שווקת עמאר.

זהרורים כתומים של  שקיעה יורדים על כפר קאסם, טובלים את הכפר בקדושה רכה של חג. אנחנו לומדים על הכפר, על תושביו מקבלי האורחים ומכניסי האורחים ולומדים אודות מנהגי חודש הרמאדאן. משם אנחנו יוצאים אל עבר מרכז הכפר, המתחיל להתעורר מיום קיצי של צום לקראת הערב, אז ישבר צום הרמאדאן בסעודת האיפטאר המסורתית.

עד שיסלסל המואזין בקולו ויכריז על שבירת הצום, אנחנו מסיירים בינות סמטאות הכפר, מבקרים בבית העתיק ומציצים אל תוך המסגד. הרחובות שקטים ונקיים, וניכר על תושביו כי הם מכונסים אל תוך עצמם כמצוות חודש הצום. יחד עם זאת, קבלת הפנים כלפי המבקרים הסקרנים, יהודים ונוצרים, הזוכים להציץ אל תוככי מנהגי הכפר, חמה ואדיבה.

תחנתנו הראשונה היא "הבית של מונה". מטבח ביתי המספק בכל יום  אוכל ערבי ביתי, מוקפד ומבושל בהרבה תבליני אהבה. מונה מקבלת את פנינו בחיוך רחב. למרות הצום וידיה העמוסות בעבודה בימי הראמאדן, היא נמרצת ובוחשת את תבשיליה בתשומת לב. עוד מעט ישבר הצום, ולקוחותיה יפסעו מצפים לקבל את התבשילים שהזמינו. האוכל אותו מבשלת מונה לימות הרמאדן חגיגי ומוקפד במיוחד – מרק עדשים סמיך וצהבהב מתבלינים  טריים,

עלי גפן מבושמים מתבלינים ממולאים בכבש ובאורז, ממולאים של קישואים באורז תפוח, קציצות כבש שמנמנות מבושלות בירקות, נתחי עוף "מחמר" עם תבלינים ועוד. תפריט הארוחות משתנה מידי יום והמאכלים רבים ומגוונים. יש ארוחות בהן מככבים צוואר כבש ממולא, שוק טלה ועופות בתנור. גם במשך השנה אפשר להזמין את המטעמים אצל  מונה, שבנותיה ובניה מכרכרים סביבה ומסייעים בידי ידיה העמוסות לעייפה. אנחנו נשבעות להאכיל את בני הבית שלנו באוכל הטוב באחד מימי השישי הקרובים, ועד אז, נעתרים להפצרותיה של מונה לטעום מלוא הפה תבשילים נהדרים.

אנחנו נפרדים ממונה בהבטחה טעימה לשוב, וממשיכים בעקבות שווקת לרחובות בהם כבר ניכרת תכונה לקראת סיומו של היום.

בחזית חנות התבלינים של יחיה כבר מתחילים לטגן את ה"עוומה" – כדורי בצק שמרים קטנים מטוגנים וטבולים בסירופ סוכר ריחני. "אתן חיבות לאכול לפחות שניים" הוא פוקד עלינו בטון שאינו משתמע לשתי פנים, ואנחנו מכבדות את האיש הצם..

בחנות הריחנית, טוחנים את תבליני הסומאק, הפפריקה ותערובות תבלינים שמבשמות את סירי נשות הכפר. אנחנו לוגמות קפה שחור חריף וטרי, ומשלימות את העונג בתמר עסיסי, איתו נוהגים לשבור את הצום. אנחנו רוכשות מעט תבלינים שממליץ עליהם יחיה, וזוכרות את הבטחותיו לקמעות לגירוש עין רעה, אם חלילה נזדקק להם.

המדריך שלנו מזדרז להביאנו אל מרכז הכפר, שם מתקיים שוק קטן הפועל בכל ימות הרמאדן. הכיכר בה נערך השוק עמוסת מבקרים, אורחים ותושבים המברכים זה את זה לשלום. האווירה בשוק מזכירה לדובשנית ולי שווקים קטנים בכפרי איטליה ואנחנו נבלעות בינות דוכני הפלאפל ממולא הגבינה, ערימות התאנים, צנצנות הכבושים והפיתות הדקיקות. אנחנו רוכשות מלוא הסל, כאילו לפחות לפנינו ארוחת חג, ועומדות בצייתנות בתור בדוכן העטייף, ממלאות קופסא מלאה בטוב הטעים הזה, הממולא  בגבינת עיזים מתוקה ואחר, במילוי אגוזים מבושמים בקינמון. רק מפאת כבודם של הצמים, אנחנו מתאפקות ולא זוללות כמה בו במקום.

בשעה 19:30 לערך  קורא המואזין וכולם מתופפים אל עבר המסגד ובתי התפילה. שקט בכפר, ורק איוושת העלים וציוצי הציפורים ממלאים את הרחוב בשאון הערב. בתום התפילה מתמלאים הרחובות ושוקקים אדם, זקן, נשים וטף המאיצים בילדים  מאיצה בילדים ובאורחים לגשת לשולחן לסעודה. אנחנו מדמיינות את פנים הבתים, נשים וילדים    בידיים עמוסות טסים מוכספים. מגשים גדושי תבשילים המדיפים שובלי ניחוחות מגרים. את הכבודה יניחו על שולחן העמוס ויצטרפו לבני המשפחה ולאורחים הרבים הישובים סביב השולחן בציפייה דרוכה.

הערב יורד ואנחנו עוזבות את הכפר  בשמחה מהולה בעצב. מרגישות קרובות – רחוקות,  יותר מתמיד.

סיורי חודש הרמאדן מתקיימים עד התאריך ה5/7 ברחבי הארץ.
מומלץ להירשם דרך כתובת האתר: www.shared-tourism.org.il
חשוב להגיע לסיורים בלבוש צנוע.