והנה הוא שוב החופש הקטן גדול של הבנות, ואני נדרשת להמציא שלל פעילויות מרגשות לימי החופשה הארוכים. לאחר שזרקתי שלל המלצות לחלל האוויר כגון:– יום כיף בתל אביב, הופעה בקיסריה של זה שכתב על עולם יפה ופשוט, או סופשבוע טרופי באילת. ההצעה שהכי ריגשה אותן הייתה טיסה בכדור פורח. כזה עוד לא היה לנו.

לאחר הטיסה, המתקיימת בשעות הבוקר המוקדמות, חשבתי על טיול קטן בגלבוע הפורח ומיד לאחר מכן, ארוחת צהרים בעצלתיים במקום חדש וסודי.

הטיסה שלנו נקבעה לשעה 0600 בגלבוע, מה שהכתיב יציאה טרום צפרירי בוקר. בדרך, לחימום האווירה, השמעתי דיסק של הגבעתרון וניסיתי לפצוח בשיחה אודות מורשתם הלירית הקשורה לגלבוע שמעליו נטוס. רפרפתי במהירות על פני השירים כדי להגיע ללהיט המכונן "בת 60", ונתקלתי בפיהוק ובמחי החלפת השיר ללהיט החדש של אדם לוין מלהקת מרון 5.

הבלון שלנו על צוותו, המתין דומם בשדה לניפוח. אט אט, נשלחו שלהבות אש אל קיבתו, מנפחים אותו מעלה ומעגלים אותו ככובע ליצן אל על. הבנות לא הראו אף לא ניצוץ קלוש של פחד, עת הוזמנו על ידי אפי הטייס לעלות לטיסה.

מספר הוראות בטיחות, הסבר פיסיקלי אודות ביצועיו של הבלון הפורח ואנחנו ממריאים באיטיות אלגנטית אל מעל ראשו של הגלבוע, והנה כבר מאיר היום.

"יפה שם למטה" ציינו ביבושת הבנות. אני ביקשתי להתפייט מעט יותר ושיבחתי את יופיו של העמק. על משבצותיו בצבעי החום-ירוק, סדורות כשמיכת טלאים ועל עצי השקדיות הנפרדות מגלימתן הורדרדה. עוד מספר ימים ושדות השיבולים יצהיבו, החמניות יזקרו ראשן החלמוני ומראה העמק ישתובב בצבעים חמים של אביב-קיץ. אנחנו משייטים בגובה של 3300 רגל וחומקים בעזרת אפי המיומן, מענן זריז. מהירות הרוח מתונה ומאפשרת לחוג כמעט ללא תנועה מורגשת במרחבי הרקיע. מידי פעם חולפות להקות עגורים, ואנחנו כמעט יכולים לראות להם את הלבן שבעיניים. שעה לאחר מכן ואנחנו נוחתות  נחיתה שקטה בשדה בצל, מתבוססות מעט בבוץ. אני  משיקה כוסית שמפניה עם הטייס, מנהג בן 142 שנה שמברך  על הנחיתה בשלום.

קפה קטן של התרעננות, סיבוב בלתי נמנע באחד הקניונים הסמוכים לקניית מלתחת יום הולדת (במקום טיול בדרך נוף גלבוע) ואנחנו משייטות לעבר רמת צבי – היישוב בו מסתתרת "אילוש" פנינה קולינארית חדשה בעמק.

הכביש לרמת צבי, מושב הנטוע בלב רמות יששכר, הוא לא פחות ממרהיב. שלל גבעות ירוקות משובצות פרח ונוי, פרות העמק רועות בשלווה וטרקטורים חורשים רגבי אדמה. "העמק הוא חלום" אני מתמוגגת לעצמי וזוכה להנהון הסכמה רעב.

אין דבר בעולם המכין אותנו להפתעה הטעימה בליבו של המושב החקלאי המנומנם. מישהי שאת דעתה אני מוקירה, סיפרה לי אודות הזוג המוכשר מיכל ושלומי. היא קונדיטורית מדופלמת בת המושב, והוא  שף מחונן במקור מבית שאן.  השניים חלמו להקים מסעדה משפחתית בניחוח איטלקי, בבית הוריה של מיכל, שמוליק כובש הזיתים ורוקח המרקחות ואילנה אשתו.  שהייתה בשלנית אדירה. על שמה ולזכרה נקראת המסעדה.

תרנגולות חופש, עצי הדר מבושמים וצנצנות זיתים ומרקחות פרי מקבלים את פנינו ומבשרים שמשהו טוב עומד לקרות.  בזווית העין קולטות הבנות את שלומי מפרק נתח בשר דשן ומסמנות לי שהגענו למקום הנכון. לשמחתי, יצאו הבנות ללא פרשות טבעוניות בעברן, מה שמאפשר לכולנו לשמוח יחד בנתח משובח של בשר. עד שעלה הנתח על האסכלה, אכלנו מנה נפלאה של  פטריות חורש ויער, מתובלות בתבונה בשמן זית משובח. את השמן מפיק שמוליק , אביה של מיכל מעצי הזית שבחצר. מאחר שרמת צבי מרוחקת קמעה מהים, חקרתי אודות הדגה, וקיבלתי כתשובה קציצות של לוקוס טרי שנקצץ ביד עם שפע של עשבי תיבול וטעמים מופלאים. חרף היותה מסעדה קטנה, מקפידים בני הזוג ב"אילוש" להשתמש במיטב חומרי הגלם והתוצרת הטרייה. מה שמכתיב תפריט משתנה, רענן ומבוסס על  מה שטרי וטעים באותו היום.

כה נפעמנו מהדג, שבחרנו גם מנה לכאורה סטנדרטית של "פיש אנד צ'יפס". קיבלנו מגדל ובו אצבעות שמנות של דג מוסר טרי, מצופה בבלילה מתפצחת ומתובלת ולידה איולי פפריקה מרהיב.  גם הסטייק קיים את הבטחתו והגיע עשוי בדרגת שלמות, חרוך מבחוץ ואדום מבפנים מלווה בפירה מתקתק ושופע וברוטב פורט נפלא. התפוצצתי מגאווה על הילדה שאוכלת סטייק מדמם והזמנתי לה  2 קינוחים. מיכל, שהמתוקים היא המחלקה הבלעדית שלה, נכנסה בשמחה למטבח והגישה לגברת יום הולדת תותים בקרם פטיסייר מעולה, ופונדנט שוקולד מצוין, שאין לתמר יום הולדת בלעדיו.

בדרך חזרה ניסיתי לסכם את האירוע, לקשור סופרלטיבים ליכולתי לגרום להן להנאה, גם אם הן לא מודות בדבר. "אימא, היה כיף וטעים מאד, אבל אל תעופי על עצמך", סיכמו ועברו באבחה לדבר הבא.