היווניה שבשכונה – אי יווני בעמק חפר

אין הפתעה קולינארית מלבבת יותר מאשר למצוא משהו קטן וטוב מתחת לאף. האף שלי, במקרה דנן – ישובי השרון בואנו עמק חפר.שנים מתחננים תושבי השכונה הכפרית בה אנו מתגוררים, למקום קולינארי – אינטימי, כזה שאליו נוכל לקפוץ בנעלי בית או בכפכפים, לשבת על הבר, ללגום את תלאות היום ולאכול דבר מה משובח. בקשה צנועה לכל הדעות.

והנה זה קרה. ברקיז' – היווניה על גלגלים, קבעה את מושבה במתחם ביתן אהרון שבעמק חפר. נכון שהיינו שמחים אם הטברנה המלבבת של ברקיז' הייתה מתמקמת על חוף הים שממול, או לפחות פיסת ים תכול היה מבצבץ מחלונותיה, אבל היי, beggers can't be choosers. חיש מהר שוכחים מהמיקום המסחרי המפוקפק, בזכות עיצוב משגע בנון שלנט, כזה שבקלות אפשר למצוא באיים קטנטנים ביוון. צלילי מוסיקה יוונית מכשפים אותנו להיכנס פנימה, לשבת על הבר,  להביט על העיצוב הנון שלנט של לובקה הצלם המוכשר מכפר הס ,ולהזמין כוסית אוזו או יין צונן של יקב קסטל שמתאים בדיוק למאורע.

האוכל – ממוקד ונפלא בפשטותו – גירוס יווני בפיתה משוחה בשמן זית, סופלקי שהזכיר לי טעמי ילדות, סלט יווני פשוט וטעים וכמה מטבלים של חצילים, טזיזקי וטחינה  נפלאים לא פחות. "לא פשוט להיות פשוט", אמר רבי נחמן, וחייבים להודות, שבברקיז'  מצליחים, לפחות מההיבט הקולינארי.

שעה של אסקפיזם טהור בילינו במקום הזה, והבטחנו לחזור. אולי שוב לעת שקיעה באחד מימי השבוע הדחוסים או ביום שישי בצהרים, או אז מחליט ברק להתחבר לשורשיו הטריפוליטאים ולהפציע בסיר חריימה משובח. בסוף, יווני או לא, ישראלים אנחנו, ואוהבים תמיד להוסיף קמצוץ משל עצמנו.