לפעמים צריך לעשות מחווה לנשמה. לצוות למסע חברה שמזמן לא פגשנו, ולדהור ללא כיוון ומטרה בדרכים צדדיות. לטוס בחדווה כנגד הפקקים ולעצור לאתנחתאות מרנינות במקומות חדשים. קחו יום חופש בקטנה למקומות וליישובים שאינם בשגרה ועשו גיחה דרומית קטנה ליישובים ולערים שבצידי כביש 4.

40 דקות מהמרכז ומצברי האנרגיה האורבאנית מושתקים להם באופן טבעי . קצב הלב מאט ואפילו נדמה שלקריין ברדיו יש קול נינוח יותר. התחילו את יומכם בשתיית קפה על גג העולם. טוב, אולי קצת הגזמתי. אבל מתי לאחרונה שתיתם קפוצ'ינו משובח על גגו של אוטובוס? אז הנה לראשונה.

גלית בדיל, מהיישוב נתיב העשרה, אישה בעלת חזון וטעם, למדה ועבדה בכל מיני מקומות חשובים, גידלה ילדים והחליטה שעכשיו תורה. לחלום, ליצור ולהגשים. מונחית מטרה שכמותה, לטשה גלית את עינה לאוטובוס ישן, ששופץ והפך ליחידת מגורים נאה. חיזרה אחרי בעל הגלגלים, וכעבור זמן מה היה ההגה בידיה.

בהיותה חובבת נוסטלגיה, אופנה ונברנית כפייתית באופייה, היה זה אח טבעי בעבור גלית ואוטובוסה, להפוך בעזרת יצירתיות וכישרון לחלל מקורי שוצף חיים, צבע ואנרגיות רוחשות של פרטי יד שנייה.
שלט אוטובוס בכניסה ליישוב, יכוון אתכם ל"אוטובוסה", עקבו אחריו ומיד תראו אותו על ראש הגבעה. ואת ראשה של גלית, מבצבץ מגגו, מנופף ומזמין אתכם לקפה של בוקר על גג העולם, לפחות לבוקר זה.

לאחר קפה, פטפוט ועוגייה, הרכינו את ראשכם וכנסו אל אוצרות האוטובוס. לאוהבי פריטים ומציאות, מדובר בגן עדן שלל ממש, הכולל אוספים משיטוטים במזרח ובשווקים: חולצות תפוחות שרוולים במחירים מצחיקים מבנגקוק, שטיחים סרוגים בצבעי הקשת מעשה ידיהן של יוצרות מקומיות, כלי אמייל מקרקשים, מחזיקי מפתחות בובתיים ואסופת ארנקים מנפאל, תכשיטים, נעלים, כפכפים, סלים ועוד שלל פריטים בערבוביה חיננית. ממול ב"תחנת האוטובוס", מצפה לכם חלל נוסף של דברים יפים.

טרם תיפרדו מגלית ואוטובוסה, סעו באיטיות בכביש הטבעתי של היישוב, עד לחומת הגבול המפרידה בין רצועת עזה למושב. אין הכוונה לשלח אתכם למשימה ביטחונית, רק למשימה של שלום: חומת הנתיב לשלום, הינה פיסת גדר שם מדביקים המבקרים במקום, פיסות צבעוניות של פסיפס (אותן ניתן לרכוש באוטובוסה או בצרכנייה המקומית) את מילות המשאלה: "נתיב לשלום" מתוך האמונה שבבוא היום היא אכן תתגשם. עוד על אוטובוסה

וכעת, אתגרו עצמכם בנסיעה למושב נוסף, אף הוא מחוץ למפת הדרכים המוכרת: מושב "גאיה", מרחק נסיעה קצרצר מנתיב העשרה, צופן בחובו ממתק נוסף של חנות מהסוג שכל מי שיש לו בית, מטבח, נשמה וגוף יאהב במיוחד. "בחצר" – חנות החפצים המשובחת של אביבה שומר, הינה מחלוצות חנויות המושבים המציגות דברים יפים. אביבה, בת המקום, ניחנה ביכולת החדה להלביש בד לצבע, להתאים כלי לרהיט ולשדך פריט לכרית ותכשיט לבעליו. החנות, שצמחה לאיטה בחצר משק הבית, הפכה עם השנים לאחת מהחנויות ששמה נלחש מפה לאוזן, כמקום המציג פרטי ריהוט, ביגוד וחפצים שחייבים מיד. וחייבים על שום מה? על שום האמירה האוטומטית המשתחררת לרוב בפי נשים, הנכנסים לחנויות מסוג אלה של "החצר" ומיד נמלט מפיהן המשפט: "אני חייבת כזה ל..
למטבח, לארון הבגדים, לשידה שליד המיטה, לחצר, למתנה לחברה, לאימא שלי לחג..
יש הרבה פרטי "אני חייבת" בחנות של אביבה . כך לדוגמא, אוסף בגדים מבדי משי רכים מאיטליה, ריהוט בסגנון פרובאנס מעץ טבעי, אהילים ונברשות שלא רואים במקומות אחרים, ויטרינת תכשיטים מתפקעת מאוספים של אמנים ישראלים וגם אוסף מלבב של משקפי ראייה שובביים. רק נסו לצאת משם בידיים ריקות.עוד על בחצר

אם "בחצר" שייכת לקבוצת חנויות המעוררת את בלוטת ה"אני חיבת", הרי שהמקום בו תאכלו את ארוחת הצהרים הנפלאה שלכם, שייך לקבוצת ה"איך בא לי".
הנה הפתעה בצידי הדרכים, ששווה נסיעה מיוחדת. "אנונה" הינו ביסטרו מופלא השוכן במרכז קטן בליבה של אשקלון. חמש דקות נסיעה מגאיה ואתם ישובים בחלל הכי מזמין ומשפחתי שביקרתם בו אי פעם. מסעדה שבה הבעלים המקסימים, רן ותומר, הם גם המבשלים, המעצבים, המגישים וגם משרבטי התפריט החינני. ובאמת כיצד אפשר לסרב למקום שבחזיתו כתוב: ברוכים הבאים לאנונה – יופי שבאתם. ואיך יתכן שלא להזמין: רביולי מבצק שנעשה באהבה ובכישרון במטבח הפיצפון, ממולא בריקוטה מוקצפת ובמרקם של עננים? או לפלמידה שהביא רן בבוקר השכם מהים, אותה חיבר תומר לקצת ירקות שורש והרבה אהבה. תומר ורן שייכים לזן השפים, המעדיפים להיקרא טבחים. הם מתמחים במטבח "מה שטרי ומה שמתחשק להם לבשל באותו יום. קמים עם הנץ השחר בחדווה לאפות את הקראוסונים, הפוקצ'ות והבייגלים הטריים, כובשים את הגרבלקס סלמון במו ידיהם ומפטפטים בנינוחות עם האורחים. הקבועים והמזדמנים. ובאמת שיבוא לכם הכול בתפריט, וכן, יופי שבאתם. עוד על אנונה