סיפור אישי קטן טרם המלצה מיוחדת במינה: ה25 במאי 1991 התחיל כעוד יום שגרתי בחיי. שתיתי קפה, הלכתי לאוניברסיטה וחזרתי הביתה בציפייה לקראת טיסת אל על לניו יורק, בה עבדתי כדיילת אוויר. בשעה 1800 צלצל הטלפון וקול חמור סבר בישר לי שהמונית לשדה התעופה תאסוף אותי בעוד חצי שעה, והיעד משתנה. "לאן"? שאלתי ומראות אקזוטים של יעד חדש מרצדים אל מול עיני. "זה סודי" ענה לי הקול ומיהר לסיים את השיחה.

כמה שעות אחרי זה נחתנו על אדמת אדיס אבבה. אנחנו, צוות אוויר דומם מהתרגשות, צוות רפואי, קצינים ואנשי מוסד שהפעילו את "מבצע שלמה" להבאת יהדות אתיופיה לארץ.

קצרה היריעה מלתאר את עוצמת החוויה, והכרת החסד של השליחות בה זכיתי לתרום את תרומתי הצנועה. מאז ועד היום, הקשר שלי אל קהילת יוצאי אתיופיה, כיום ישראלים לכל דבר הוא מיוחד במינו. אני מעריצה את האנשים הללו, על חוסנם השקט ועל כוחם הבלתי נלאה. ואל נתבלבל, חרף התדמית השקטה של העדה, מדובר באנשים עם חוסן, עוצמה ובעיקר מורשת עתיקת יומין, בה הם גאים ובצדק.

חברה הציעה לי לקחת אותי למיזם חדש ומסעיר הקשור לישראלים מעוררי השראה, יוצאי יהדות איתיופיה. "בית אמבוסה" שבשכונת שפירא בגדרה, הינו פרוייקט מרתק ומרחיב לבבות, בו ניתן לחוות הלכה למעשה, את סיפורה המרתק של יהדות איתיופיה. את הפרוייקט מפעילה עמותת "חברים בטבע", התומכת ברשת פעילות קהילתית של יוצאי העדה בדרכים מגוונות.

החוויה של "בית אמבוסה" מגוונת ומתאימה עצמה לקבוצה ולמבקרים. אפשר להתחיל בהרצאה מעניינת במיוחד בליווי שקופיות מרהיבות, המספרות את סיפורה של הארץ היפה ותושביה, להמשיך לאחד הבתים שבשכונה, שם תארח אתכם משפחה מיוצאי העדה לטקס ה"בונה", הלא הוא טקס הקפה המסורתי. למי שלא ידע (כמוני למשל) מקור הקפה הינו באתיופיה, מה שמבטיח קפה משובח במיוחד. משם המשכנו לביתה של ישראלה, אשת חיל שערכה לנו שולחן גדוש מטעמים מהמטבח האתיופי. זוהי הזדמנות נפלאה לטעום מטבח שטעמיו עזים ואקזוטיים, צבעוניים, חריפים במידה ומלווים בפיתה חמצמצה, האינג'ירה, שכולו על טהרת הטף. דגן אתיופי נטול גלוטן ובריא במיוחד. אפשר לשלב בחוויה, גם סדנאות של מוסיקה, ביקור בגינה הקהילתית המרהיבה ולבלות יום שלם במטרה להכיר מקרוב ולעומק, את מנהגיה ותרבותם של הקהילה, בדרך של חוויה והתנסות.מומלץ מאד לימי הולדת אחרים, ימי גיבוש ואירועים משפחתיים בעלי תוכן וערך מוסף.