המאפייה הכי טובה בארץ, לטעמי, מסתתרת מול פסי הרכבת של בנימינה. המאפייה קפה של יעל וערן בורקין, הינו בית קפה מהסוג שמזהים ומיד רוצים להתיישב בו. סככה מפוספסת אדום-לבן, כמנהג מאפיות צרפתיות, קידמה את פנינו, כשאת נופי הכפר הצרפתי, מחליף אזור תעשיה חדש מאותגר חנייה. אבל גם בנוף התעשייתי מצליח היהלום הנוצץ של מאפיית "בורקין" למשוך אנשים כמו דבורים לצוף. וזאת בזכות ריחות דקים של קמח, סוכר וקינמון, החומקים מבעד לחלונות המאפייה ישירות אל ארובות האף. נשאבנו אל תוככי המקום הקטן, שנבנה בדיוק על פי הפנטזיה שקפה-מאפייה כפריים צריכים להיבנות. ריהוט עץ בצבעי ווניל-בננה, מדפים עמוסי כיכרות לחם שחומים עטופים בנייר חום מרשרש, מגשי מאפים מגרים ופרצופם המאובק והמחייך של אופים שאוהבים את מלאכתם. הבעלים, ערן בורקין הוא מסוג האנשים שתירצו שיאפה את הלחם שלכם. איש גדול מלא תשוקה ואהבה נדירים למקצוע, שאינו שוקט על השמרים לרגע, תרתי משמע. יחד עם עם זוגתו יעל, הוא הקים ממלכה קטנה ומשובחת של מאפים, לחמים ובצקים, כולם לא יוצא מן הכלל – לא מפחות ממופלאים.
לא ידענו אם להתחיל במתוק או במלוח, ולרגע אף בלבל אותנו מראהו המנומש של בייגלה ירושלמי בשומשום,ושל "ברד פודינג" נימוח. החלטנו להתרכז ולפצוח במאפה שחום בו נטמנה ביצת עין שהגיעה עם סלט פריך ורענן, וגם במנה אחת של בורקס פלסטיני שהגיע ריחני וחמים עם גבינות והמון נשמה. יש גם קרואסונים נפלאים במיוחד, שמגיחים מידי בוקר טריים ומתפצחים, רוגלך שמתפוצצים משוקולד וחמאה, שמגדירים מחדש את המונח, ומיני עוגות ומגדנות שניתן לאכול במקום ,לקחת הביתה או סתם להשתגע מהתסכול שברגע זה ממש, הדיאטה התרחקה כמעט כמו פסגת הקלימנג'רו. גמענו גם מיץ טרי של גזר תפוח , התחמשנו בשלל שמרים ובחושות לשבת, והמשכנו לדרכנו.