במקום לעשות מדיטציה, שתרגיע אותנו בימים טרופים אלה ( כמה פעמים עוד אכתוב על ימים קשים באתר העוסק בחיים טובים, אני תוהה) החלטנו כאקט מדיטיבי חלופי להקיף את הכנרת. והצצנו בעינה התכולה מבעד למטעי הבננות, מידי פעם עצרנו לתדלוק וקפה, בהינו בשמות המושבים והקיבוצים, תוהים מה היו חושבים האבות המייסדים אודות מצבנו עד הלום, וחתכנו בעלייה לכיוון הגולן. נופי הבזלת ומטעי התפוחים דקרו את העין ביופיים, ואנחנו התחלנו להקשיב לרחש רעב שהחל לכרסם את כרסנו.
 

עוד חיתוך מעלה על המפה ואוויר הרמה והחוויה הביאו עמם חשק לאכול ארוחה דשנה וטובה בסגנון הבוקרים של רמת הגולן. בואנו תחנת הכבאות של קצרין, הגענו למסעדת הבשרים המשובחת "מיטשוס" שבקצרין. המסעדה מעוצבת כמסעדת בוקרים אמיתית – על הקירות תלויות תמונות ענק של עדרים שועטים וברקע מתנגנת מוזיקת קאנטרי מדרבנת.

חגי שלום, הבעלים של המסעדה הוותיקה הזאת, שחרטה על דגלה בשרים משובחים מתוצרת עדרי הבקר הגולן, הינו איש בשר של פעם, וכיום גם איש יין שפתח בסמוך למסעדה, גם יקב קטן, כדי שלא נהיה חלילה צמאים.

לפני מספר שנים ביקרתי במקום ושמחתי לגלות שהקלאסיקה נשתמרה. לא פשוט לשמור על שגרה ויציבות בעידן של טרנדים, בטח כאלה שמאיימים להשבית את שמחתם של אוכלי הבשר, שעוד נותרו מהלכים אמיצים על פני הכדור.
הגישה של שלום אינה מתחסדת ויחד עם זאת מכבדת. הוא מפקח באופן אישי על כל תהליך הייצור של הבשר, החל מבתי הגידול של העגלים ועד היותם נתחים מצוינים על הצלחת.

שלום מראה לי בשמחה את התחביב החדש שהפך כבר לחלק בלתי נפרד מהמסעדה. יקב קטן ואיכותי המייצר יינות נפלאים, חדר פרטי בו ניתן ומומלץ לערוך סדנאות המשלבות בין בשר ויין , אירועים וחגיגות פרטיות וכל מה שעושה טוב על הלב בימים אלה.

יין הבית, סלוקיה, על שם המעיינות הסמוכים, נפתח ונמזג לכוסות ולהקת החימום של הבשר מפציעה לשולחן: בשר טחון נהדר בפלפל חריף, חומוס תוצרת בית, שום כבוש, לחם ריחני לערום עליו כבד קצוץ ועוד קצת מהיין שמתעגל יפה בפה עם כל הטוב הזה. כשהבשר כל כך משובח, מן המפורסמות הוא להתעלם מהפחמימות. איחלנו בהצלחה לכל מי שקרה את ההמלצה, והעברנו עוד ניגוב של לחם על מיציו הניגרים של קבב טלה עגול ושמנמן.

הקרניבור שאיתי, גמר אומר בליבו לא למלא כרסו בנשנושים המעולים שמכינה שיפי אשתו של חגי, ולהכשיר את בלוטות הטעם לקראת בואם של נתחי הבשר אותם ראינו בזווית העין מונחים על הגריל בפנים חתומות של הגריל מן.
בהפסקה,, הובלתי אחר כבוד לחדר היישון של המסעדה ולקצביה, שם תלויים על אנקולות בטמפרטורה של אפס מעלות נתחי ענק מיושנים כדבעי, לחיתוך ולצריבה מושלמת על הגחלים.

שלב המשחק המקדים הסתיים ואנחנו התיישבנו מכוונים לשלב הבא: נתחי ענק, חרוכים מבחוץ ואדמדמים במידה מושלמת מבפנים, נחתו על השולחן - טי-בון 500 גרם: בצידו האחד, סינטה עם עצם במרקם לעיס ומורכב, כזה שדורש לו זמן לבטא את עצמו. בצידו השני, פילה מצוין, נימוח בפה ועדין יותר משכנו.

למראה הנתח הבא עלץ בן זוגי ואני הצטמררתי. "נתח מיטשוס" במשקל 1 ק"ג ומאתיים גרם בחיתוך מוצלח ומעניין שהמציא חגי, המיועד לזוג לא טבעוני בעליל. כל נתח היה בטעם אחר. הפילה רך ונימוח, השייטל עסיסי במידה והפיקיניה, נתח שאינו מקובלת במחוזותינו, מיוחדת ועזת טעם. לקינוח הציע לנו חגי מבחר ממנותיו האחרונות. אמרנו שאם היה עוד קצת מקום היינו דוחפים עוד סטייק בקטנה, אבל כל מה שנשאר הוא מקום לעוד כוסית של סלוקיה, כדי להחליק את הבשר פנימה, ולהקיף את הכנרת שוב בתחושה, שעוד קצת מהטוב והנוף הזה, אולי עוד יהיה כאן בהזדמנות, ממש בסדר.